ניצחון פלאפון על המכס

יום ד', 6 במרץ 2019
 

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, ירדן ברוך

חברת פלאפון רכשה וייבאה לישראל מכשירי טלפון סלולרי מסוג בלקברי, ממפיץ שהוא בעל הזכויות במותג בלקברי. חברת פלאפון התקשרה בהסכם מסגרת עם הספק מכוחו הזמינה את מכשירי הטלפון, רכשה אותם וייבאה אותם לישראל.

במסגרת ההסכם בין חברת פלאפון לבין הספק, נקבעה זכאות החברה להזמין ולקבל במסגרת כל הזמנה תוספת מכשירים "ללא תמורה", בשיעור של עד 5% מסך המכשירים שנכללו בהזמנה המקורית. תוספת זו של מכשירי הטלפון כונתה בהסכם המסגרת Swap Pool Inventory, דהיינו, החלפת מלאי מאגר (להלן-"מכשירי SWAP"), ותוספת מכשירים אלו ניתנה על ידי הספק בתמורה לכך שהחברה ויתרה על אחריות הספק לתקינות המכשירים והציוד הנלווה להם שרכשה מהספק.

בנוסף, במסגרת תכנית לקידום מכירות שערך הספק לכל לקוחותיו בעולם, תכנית אשר כונתה HANDHELD PURCHASE PROGRAM(להלן-"תכנית HHPP"), הייתה החברה זכאית, כמו כל רוכש מסחרי אחר, לרכוש תוספת של מכשירי טלפון בשיעור של עד 10% מסך כל המכשירים שנכללו בהזמנה המקורית במחיר הנחה של 50% לצורך קידום מכירות.

בעת הפדייה מפיקוח המכס של מכשירי הטלפון שנרכשו באמצעות תכנית HHPP  הצהירה החברה באמצעות סוכן המכס מטעמה על ערך העסקה בהתאם למחיר רכישתם בפועל. כמו כן בעת ההצהרה על הטובין הצהירה החברה על מלוא המכשירים שיובאו, כולל מכשירי ה- SWAP.

ביום 1.12.113 שלחה רשות המכס לחברה הודעת גרעון מעודכנת על סך 1,578,623 שקל. החברה פנתה באמצעות בא כוחה לרשות המכס בהשגה על הודעת הגרעון וחיובה בתשלום סכומים נוספים לרשות המכס. רשות המכס דחתה את השגתה של החברה ועל כן פנתה החברה בבקשה זו לבית המשפט.

טענות הצדדים:

חברת פלאפון פנתה לבית המשפט בבקשה ליתן צו הצהרתי המורה כי הערך לצורכי תשלום מס קניה ביבואם של מכשירי הטלפון ע"י החברה הוא המחיר שהיא שילמה בפועל לספק בחו"ל, שהוא המחיר שנקבע על פי סעיף 130(1) וסעיף 132(א) לפקודת המכס.

לחילופין, ביקשה החברה כי אם ימצא בית המשפט כי לגבי מכשירי טלפון מסוימים לא יהווה המחיר ששולם בפועל כערך לצרכי מס קניה, יתבקש בית המשפט להצהיר כי על היבוא נשוא הודעת הגרעון חל סעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968.

מאידך, לטענת רשות המכס,  על פי סעיף 132 לפקודת המכס, ערך הטובין לצרכי מכס הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו וזאת בהתקיים מספר תנאים מצטברים. אם מחיר העסקה הושפע ממגבלות מסוימות המוטלות על הטובין, יש לפנות לשיטות הערכה חילופיות. לטענת רשות המכס, חברת פלאפון לא עומדת בדרישות סעיף 132 לפקודה  ואין לקבל את ערך העסקה כערך לצורכי מכס בטובין המיובאים במסגרת אחריות.

נוסף על כך, טענה רשות המכס כי חברת פלאפון לא פנתה לוועדה להחזר מסים עקיפים, ויש לדחות את בקשתה עקב אי מיצוי ההליכים בפני הוועדה.

קביעת בית המשפט:

מכשירי ה- SWAP:

בית המשפט קבע כי בהתאם להסכם בין חברת פלאפון לבין הספק, ביקש הספק להשתחרר מהאחריות למוצרים שמכר לחברה, ועל פי ההסכם הוסיף 5% מכמות המכשירים שרכשה החברה לצורך חלקי חילוף למכשירים פגומים או שייפגמו או מכשירים תקולים או שתתגלה בהם תקלות תוך כדי שימוש. המכשירים שסופקו היו ערכות מלאות של מכשירים. דהיינו, התמורה לקבלת 5 ערכות נוספות הוא שחרור מאחריות. שווי כל העסקה הוא קבלת 105 מכשירים בתמורה לתשלום עבור 100 מכשירים.

בית המשפט קבע כי מדובר בעסקה כלכלית לכל דבר, שערך הסרת האחריות של הספק מגולם במחיר המכשירים. הסדר זה נעשה לא רק בין הספק לבין חברת פלאפון, אלא נעשה גם בין הספק לבין חברות סלולריות אחרות בארץ שעבדו עם אותו ספק. על כן ההגבלה של החזקת ערכות רזרביות של מכשירים הינה מהווה הגבלה המוטלת או הנדרשת בישראל על פי דין, אשר מהווה סייג וחריג לאמור בסעיף 132(ב)(1). גם אם כטענת המכס, מדובר בהגבלה, סבור בית המשפט כי פער של 5% הינה הגבלה שאינה משפיעה באופן משמעותי על ערך הטובין, במיוחד כאשר מדובר ברכישה כה גדולה של מכשירים.

התנאי השני הנקוב בסעיף 132(ב)(2) הוא שמכירת הטובין או מחירם אינם כפופים לתנאי או תמורה כלשהם, שלא ניתן לאמוד את ערכם לצורך קביעת ערך הטובין. במקרה הנדון,  בית המשפט סבור כי ניתן לאמוד את ערך מכשירי ה- SWAP, שכן מדובר במכשירים זהים, אשר מטרת השימוש בהם כתובה במפורש בהסכם בין הספק לחברת פלאפון. לכן, בית המשפט קבע כי במקרה דנן מתקיים גם התנאי הנקוב בסעיף 132(ב)(2) לפקודת המכס.

מכשירי ה- HHPP:

בית המשפט קבע כי ממדיניות הספק עולה שהזכאות לרכישת מכשירי ה-HHPP  קמה רק לאחר רכישת 20 מכשירים ומעלה, לצורך קידום מכירות. משמע מכך שגם הספק עצמו ראה את מכירת מכשירי ה-HHPPכהמשך לעסקה הקודמת לרכישת מכשירים. מספר מכשירי ה- HHPPשהיה יכול לרכוש כל לקוח של הספק תלוי במספר המכשירים שרכש קודם לכן, דהיינו 10% מכל מספר מכשירים שרכש קודם לכן. מטרת מכירת מכשירי ה- HHPP  היתה לצורך קידום מכירות, דבר שהיה על הלקוחות של הספק לבצע, על מנת להגדיל את המכירות של המכשירים.

לדעת בית המשפט, אם נשקיף על עסקת מכירת מכשירי ה- HHPP  נגלה שלמעשה מדובר בהנחה של 5% על כלל העסקה של רכישת המכשירים שקדמה לרכישת מכשירי ה- HHPP. זאת מכיוון שלא משנה אם ניתנים 10% מכשירים בהנחה של 50% או אם ניתנים 5% מכשירים ללא תמורה, התוצאה המתמטית היא אותה תוצאה. וגם כאן יש שיקול מסחרי של הספק, שכן אם היה יוצא במבצע של 5% מכשירים ללא תמורה לצורך קידום מכירות, היה מוכר פחות מכשירים. אך אם אמר שהתכנית כוללת 10% מכמות המכשירים הקודמת, הרי שמכר מספר כפול של מכשירים במסגרת תכנית ה- HHPP.

בית המשפט קבע כי אין בהגבלה של הספק של מכירת מכשירי ה- HHPP כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר הטובין, שכן מדובר למעשה ב- 5% מכל המכשירים שבעסקה אחת, והחברה ממילא הייתה צריכה לעשות קידום מכירות למכשירים. אם קידום המכירות היה נעשה ללא מכשירי ה- HHPP, הייתה חברת פלאפון מוכרת פחות מכשירים. אך מטרת הספק היא למכור כמה שיותר מכשירים, על כן היה מוכן למכור בהנחה את מכשירי ה- HHPP, דבר המביא למסקנה שלמעשה מבחינת הספק ומבחינת חברת פלאפון, ההגבלה אינה משפיעה באופן משמעותי על ערך הטובין.

על כן, קבע בית המשפט שמחיר הרכישה של מכשירי ה- HHPP עליו הצהירה החברה, הוא מחיר העסקה האמתי.

נפסק כי רשות המכס תשלם לחברת פלאפון את הוצאות המשפט ושכר טרחה עו"ד בסך 100,000 ?.