פרויקטי מים וביוב בלימה בירת פרו

יום א', 10 בפברואר 2019

 

 

מאת לאו (אריק) מקוך , נציג כלכלי לימה, פרו 

 
האם הביוב ימשיך לזרום ברחובות לימה גם בחגיגות ה-200 לעצמאות פרו?
 
כותב שורות אלה כבר הזכיר לא אחת, ובהקשרים שונים, את השאיפות והמטרות השונות של פרו בואכה חגיגות ה-200 לעצמאותה בעוד שנתיים וחצי. אחת המטרות המרכזיות ובלי ספק גם המאתגרות מכולן קשורה לנושא תשתיות המים והביוב.
 
ב13 בינואר השנה התפוצץ צינור ביוב ראשי ברובע San Juan de Lurigancho, רובע עני (גם במושגים של פרו) השוכן בצפונה של לימה ומאכלס כמות "סמלית" של קרוב למיליון תושבים (מה שהופך אותו מבחינת אוכלוסיה לגדול יותר מהעיר השניה בגודלה בפרו אחרי לימה, ארקיפה אשר בדרום המדינה). מספר רחובות הוצפו במי ביוב בעומק שדורש יכולות שחיה, וכ2000 תושבים נאלצו להתפנות מבתיהם.
 
כמעט חודש חלף מאז המקרה, והאחריות, אשר נמצאת אי שם בין תאגיד המים של לימה SEDAPAL לבין החברה אשר התאגיד התקשר עמה על מנת להניח את צינורות הביוב, עוד לא כל כך ברורה. ולמרות זאת מנכ"ל התאגיד כבר מיהר להתפטר, אולי משום שגם בלי להבין עד הסוף של מי האחריות, הוא ידע שהתאגיד שלו לא יוכל לעמוד בהבטחה מיום המקרה, להשיב את המצב על כנו בתוך שבוע. בפרקטיקה זה לקח כמעט 3 שבועות, כאשר רק בשבת האחרונה המים הזורמים שבו לבתיהם של כל התושבים, וגם זה עדיין עם הפסקות ולזמנים קצובים.
 
כאשר שומעים על מקרים כמו הנ"ל, המטרות ל-2021 (100% גישה למים וביוב באזורים העירוניים ו85% באזורים הכפריים) נראות רחוקות מאוד. לא רק בשל המספרים כיום (94% ו72%, בהתאמה, והמספרים נופלים מאוד כאשר מדובר בגישה לביוב), אלא גם בשל ההתקדמות האיטית במעלה הדרך להשגת המטרה. וגם כי המספרים האלה עוד מייפים את המציאות – מה שלא מופיע בסטטיסטיקה הוא נושאים כמו רציפות ואיכות השירות. לפי אותה סטטיסטיקה למשל, הרובע הנ"ל שהפך לוונציה של ביוב, על 2000 התושבים שלו שכבר כמעט חודש מנותקים ממים, עזבו את ביתם, איבדו את מרבית רכושם ונחשפו לסכנות מוחשיות לסבול ממחלות זיהומיות שונות ומשונות, נחשב רובע "מחובר". אם מתעקשים בכל זאת להסתכל על המספרים, מתגלה מציאות עגומה שבה רק 48% ממשקי הבית בפרו (בשקלול כולל של עירוני וכפרי) מחוברים בצורה "איכותית", הגדרה שדורשת שהשירות יינתן לפחות 16 שעות ביום. במילים פשוטות, מחצית מתושבי פרו לא יקבלו מים בשליש מהזמן שבו יפתחו את הברז בבית.
 
בכל מה שנוגע לחלק העירוני, תאגידי המים העירוניים הם האחראים והכשלים בהם כבר נידונו בהרחבה בפוסט קודם בבלוג זה, כמו גם ניסיון ההפרטה הראשון, של התאגיד של העיר Tumbes, אשר החל ב-2005 ונכשל בצורה כל כך עמוקה, שלפני כשנה הוחלט להחזירו לידי המדינה ולבטל את חוזה התפעול של החברה הפרטית שניתן במקור ל-25 שנים. הכישלון הנקודתי הזה, שהוא בעיקר תוצאה של תכנון ופיקוח לקוי על התהליך של המדינה עצמה, לא מפריע למדינה להיאחז בו כהוכחה לכך שהפרטה זה רע ולא לתת לעובדות לבלבל אותה, גם אם העובדות מדברות על כך שהפרטת תאגידי מים ברחבי העולם, כאשר היא מתוכננת ומפוקחת על ידי המדינה בצורה נכונה, לרוב מצליחה ומשפרת מקצה לקצה את הביצועים הכלכליים והטכניים של תאגידים אלה.
 
אם כך, בעוד באזורים העירוניים האתגר העיקרי הוא שיפור איכות ורציפות השירות, באזורים הכפריים, בעיקר בנושא הביוב, האתגר הוא בהקמת מערכות אלה שאינן קיימות (רק ב-18% מהאזורים הכפריים קיימת תשתית ביוב).
 
המדינה, גם אם מושכת את ידיה מהחלטות על הפרטה, כבר מתחילה ועוד תמשיך לנקוט בצעדי סיוע אחרים, כמו למשל הלוואת החירום בסך כ400 מיליון דולר שניתנה על ידי הבנק העולמי ל-SEDAPAL בעקבות המשבר האחרון, על מנת לספק למיליון תושבי הרובע המדובר מתקן לטיהור שפכים.
 
ב-1 במרץ הנספחות המסחרית בלימה מארגנת סמינר מיוחד שכולו יוקדש להצגת טכנולוגיה ישראלית בתחום המים, ואליו הוזמנו כל 50 התאגידים וכן ראשי ערים, ארגונים בינלאומיים כמו הבנק העולמי והבנק לפיתוח אמל"ט, נציגי ממשלה ורגולטורים שהוזכרו לעיל ועוד שלל גורמים מהתחום. מעולם לא ניתנה לחברות ישראליות הזדמנות לחשוף את הפתרונות שלהם בפני כל כך הרבה שחקנים מעולם תאגידי מים בפרו ביום אחד מרוכז. אל תפספסו את ההזדמנות.