סטנדרט בטיחות לקוי הופך את חיי הפועלים להפקר

יום ד', 24 באוקטובר 2018

 


מאת: שלומי אדר, מומחה בינלאומי לביטחון

. למרות ההנחיות הקיימות אין סטנדרט שמחייב את אתרי הבנייה להיצמד אליהם. יש מרחק גדול בין ההנחיות הכלליות לבין מה המתרחש בפועל באתרי הבנייה.

מה הן הסיבות המרכזיות ואיך בכל זאת ניתן לצמצם את מספר תאונות העבודה

  1. אי ריכוז נתונים בנוגע לכשלים הנדסיים וביצועיים- אין שום גוף שלטוני,הן ברמת השלטון המרכזי, לרבות משרד הפנים, משרד הבינוי, משרד הכלכלה, משטרת ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והן ברמת השלטון המקומי שמרכז נתונים אודות כשלים הנדסיים וביצועיים בענף הבנייהומנתח אותם. ולכן לגופים השלטוניים חסר מידע חיוני בנושאים אלה, הנדרש להם לקבלתהחלטות בעניין ההסדרה שלנושא האיכות והבטיחות בענף הבנייה ולהפקת לקחים למניעתהישנותם של כשלים בתכנון ובביצוע.
  2. הכשרת מקצועית של בקרים- משרד הפנים, בשיתוף האקדמיה, המועצה להשכלה גבוהה ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר, עדיין לא גיבשו תכנית הכשרה סדורה וארוכת טווח, שתיתן מענה לדרישות כוח האדם של מערך הבקרה בעתיד ותבטיח יצירת מערך בקרה מקצועי המסוגל להתמודד עם היקף הבנייה בארץ.
  3. חוסר אכיפה ובקרה- בשונה לנעשה בתעשייה בעולם הבנייה תקני הבטיחות  שמוגדרים אינם נאכפים כלל לדוגמא מקרה שאירע לאחרונה "נפילת פיגום" עלו עמדו שתי פועלים ". הסטנדרט בארץ לקוי וצריך לאמץ את המודלים שקיימים בעולם, כאשר מתרחשת תאונת בנייה או אפילו כמעט תאונה המנכ"ל יחד עם ממונה הבטיחות באמצעות ועדה מיוחדת שמחויבת להתכנס לחקור ולבדוק מה היו הגורמים וכיצד היה ניתן למנוע זאת. בנוסף, קיימת גם אחריות פלילית ואזרחית על המנכ"ל ומופעלות סנקציות מטעם רשויות החוק גם ברמה האישית. קיימת הבנה ומודעות לגודל האחריות שבמניעת תאונות עבודה ולא של ההתמודדות לאחר תוצאה טרגית של פגיעה או הריגה של עובדים באתרי הבנייה. חסר שימוש באמצעים מתקדמים דוגמת רחפניים, צילומי אויר , פקחים עירוניים שמבצעים פעולות שיטור עירוני שוטף, מלשינון ,גיוס מתנדבים וכדומה כדי למזער ולמנוע תאונות עבודה.
  4. מנהלי עבודה- בענף הבנייה מגיעים אנשי מפקחי העבודה  לעיתים רחוקות אם בכלל לחלק מזערי של אתרי העבודה בכדי לבדוק האם מנהלי העבודה פועלים בהתאם לנדרש בחוק ובהתאם לחוקי הבטיחות הנגזרים מהן. בפועל, מספר הבקרות הוא נמוך מאוד, ישנם אתרי בניה שבכלל לא עברנו ביקור אחד ומכאן שכמות כמות הקנסות  או סגירת אתרי בנייה כתוצאה מחוסר עמידה בתקנות ובדרישות החוק היא מזערית. לא קיימות בשטח פעולות מניעה שוטפות. לרוב, רק לאחר התרחשות של מקרה פציעה קשה/מוות וגם במקרה דנן לא מזמינים חוקרים מקצועיים שיבחנו את האתר את סוגי ציודי המיגון, איכותם ורמת הכשרתם של אלו שעובדים באתרי הבניין.
  5. כשלי בטיחות מרכזיים- ההפרות הבולטות שנמצאו באתרי הבנייה השונים הן עבודה על פיגומים ללא ציוד מגן אישי, עבודה על פיגומים שאינם תקינים, אי מינוי מנהל עבודה באתרי הבנייה, אי הדרכת עובדים בעבודה בגובה, חוסר בתסקירי בדיקה ובטיחות, וחוסר בפנקסי הדרכה.
  6. פעילות המשטרה- רק בתחילת אפריל השנה הוקמה יחידת משטרה ייעודית שאמורה למנות  12 שוטרים שיזכו להכשרה  ייעודית שעיקרה תאונות עבודה בראיה כללית ולא בהכרח בתאונות עבודה באתרי בנייה מה שמוביל למצב מגוחך שפתרון לנושא עדיין לא קיים ונכון לעת הזו כאשר מגיעה ניידת משטרה לאתר בנייה הם יכולים אולי לאסוף פריטים מזירת האירוע אך בשונה לאירועי בהם המז'פ (זיהוי פלילי) מעורב אין להם הכשרה/ידע ומושג מהן הכשלים בזירת האירוע לעצם השאלה הנושא פרוץ ואין דין  ואין דיין.

למעשה, המדינה אינה לוקחת אחריות על חיי האדם באתרי הבנייה, והאכיפה היא רק למראית עין. בארץ יש ריבוי של אתרי בנייה ורק 18 פקחים מטעם משרד העבודה והרווחה שאמורים לפקח על נושא הבטיחות באתרי הבנייה.

במדינת ישראל הבעיה היא יותר שורשית והיא מתחילה בעובדה שהסטנדרטים לבניה  וסוגי החומרים שבהם בונים היום רבי קומות ובתים פרטיים נמוכה למדי , אין גורם שמתכלל ומחייב שיעשה שימוש בחומרי גלם ובאמצעים שאמורים למנוע ונפילה של עובדים  באתר בניין או קריסתם של קומות או חניונים  בהקמה וכל זאת כיוון שאין גורם מתכלל שמרכז מנהל מבקר ופועל בכדי למנוע את המצב כיום. מדינת ישראל רחוקה שנות אור מהסטנדרטים שקיימים בארצות הברית ובמרבית מדינות אירופה אנו די דומים ולעיתים אף מתחת לזה למדינות אסיה ומזרח אירופה.