פיתוח הדרכה בישראל- איפה אנחנו טועים

יום ב', 5 במרץ 2018

מאת פרופ'  גילה קורץ, חברת סגל בפקולטה לטכנולוגיות למידה ב HIT  מכון טכנולוגי חולון

פיתוח הדרכה בישראל- איפה אנחנו טועים ולמה?

איך מייעלים את מקומות העבודה שלנו ומגדילים רווחים של ארגונים רבים בישראל? לשאלה זו אין תשובה ברורה, אך נראה כי אחת מהן טמונה בבחירה מושכלת בשיטות הלמידה ובשיטות ההדרכה של העובדים. ככל שעובדים לומדים טוב יותר ובזמן קצר ככל האפשר - ביצועי הארגון משתפרים באופן משמעותי. מכאן, שבחירה נכונה של שיטת לימוד תסייע במימוש הדרכה איכותית שתועיל ותשפר את ביצועי הארגון ותגדיל את מקצוענות העובדים, שעליה אחראית מחלקת ההדרכה בארגון.

במחקר שנערך בנושא בפקולטה לטכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי בחולון על ידי פרופ' גילה קורץ, ד"ר ערן גל וגדעון זילר, נבחנו שיטות וטכנולוגיות למידה בשימוש בארגונים בישראל. 200 מפתחי הדרכה המייצגים את מגוון ענפי המשק, וביניהם הייטק, מגזר פיננסי וציבורי,  נשאלו בשאלון לגביי שיטות הלימוד בארגונים שלהם. מהמחקר עלה, כי 80 אחוזים מהארגונים בישראל נוטים להמשיך ולעבוד בשיטת ההדרכה המסורתית, המוגבלת לזמן ומקום: ההרצאה והסדנה הפרונטלית, אולם רק מעטים משלבים שיטות למידה דיגיטליות כמו סמארטפונים, מחשבים ניידים ועוד, משחקי למידה ולמידה חברתית.

עוד עולה מהסקר, כי 70 אחוזים עושים שימוש רב בטכנולוגיות למידה ותיקות, כדוגמת המחשב האישי ומערכת ניהול למידה. לעומת זאת, טכנולוגיות הלמידה החדשות כדוגמת אמצעים ניידים, מציאות מדומה ומרובדת כמעט ולא משולבות בהדרכות ארגוניות. הדבר מעיד כי קיים פער משמעותי בין שוק ההדרכה בישראל לשוק ההדרכה בארה"ב, שם קיימת עלייה בשילוב מתודות הדרכה וטכנולוגיות למידה חדשניות. לדוגמה, בדו"ח שפורסם  לאחרונה בארה"ב, דו"ח הדרכה אמריקאי היוצא מדי שנה וממפה את מאפייני תעשיית פיתוח הדרכה בארה"ב, דווח על עלייה בהיקף ההדרכות המתוקשבות ולעומת זאת על ירידה משמעותית בהיקף ההדרכות הפרונטלית.

מקורם של הפערים בשיטות הלימוד בין ישראל לארה"ב הוא בהבדלים בגודל השוק ובמרחב הגיאוגרפי. השוק האמריקאי גדול בהרבה מזה הישראלי. כך לדוגמה, אחוז החברות הגדולות (מעל 10,000 עובדים) בארה"ב גדול בהרבה מהמקבילה הישראלית. ככל שהארגון גדול יותר הרי שהפצת תוכן באמצעים דיגיטליים היא יעילה יותר מאשר העברת מידע פנים אל פנים. בנוסף, בשל גודלה של ארה"ב, העלות שכרוכה בהסעת עובדים להדרכה ברחביה  גדולה בהרבה בהשוואה לזו של ישראל. לכן, החיסכון הכספי שמאפשרת הלמידה הדיגיטלית שיכולה להתבצע מכל מקום ובכל זמן הוא ברור.

אבל העלות לא מסתכמת רק בגורמים הללו, אלא גם בכוח הקנייה הנמוך של שוק ההדרכה הישראלי. היות ומרבית הטכנולוגיות החדשניות תומכות בשפה האנגלית, הרי שתרגומן לעברית במרבית המקרים אינו כדאי כלכלית. כך יוצא, שיישומים טכנולוגיים חדשניים לא מוצאים את מקומם הראוי בסל הכלים של מפתחי ההדרכה בישראל. ולבסוף, התרבות הארגונית בישראל הרואה במפגש פנים-אל-פנים כאמצעי היעיל ללמידה יחד עם חסמי רגולציה, בפרט בחברות ממשלתיות, מקשים על הכנסת טכנולוגיות חדשניות לארגונים בישראל.

לאור נתוני ההשוואה העגומים ולאור הנתון הדרמטי שעד 2020, כ-50% מכוח העבודה הארגוני יהיה בני דור המילניום שגדל בעולם הדיגיטלי, ניתן להסיק שהעידן הנוכחי המתקדם עדיין לא מוצא את ביטויו בלמידה הארגונית בישראל. בארץ פשוט מעדיפים להישאר מיושנים. חישוב מסלול מחדש בתהליכי למידה, דבר שיגדיל את מומחיותם של העובדים, הוא דבר הכרחי. אם לא נשכיל להתפתח, כנראה שנישאר רחוקים מאחורי השוק האמריקאי.