הצילו וואטסאפ

יום א', 25 ביוני 2017

מאת משה שלו 

"שלום מדברת ציפי".

"זה ברור", אמרתי. "אין אחד בשכונה שאינו יודע מי זו ציפי".

"אני שמחה לבשר לך כי נבחרת להיות בקבוצת הוואטסאפ שלנו."

"מי? מה? מה פתאום? מי עוד שותף לכבוד להיות בקבוצה זו"?

"יותר טוב שתשאל מי אינו שם.

יש לנו קריין רדיו, גניקולוג, סופרת ספרי ילדים, מורה דרך, מהנדס, פנסיונרית בבית אבות, מהנדס טיס וגם את טובה  מהפלמח. ותדע שיש לנו קשר ישיר ומכובד לטלוויזיה הקהילתית".

לציפי לא מסרבים. "אתה כבר תשמע מאתנו", היא אמרה.

ואכן מאותו יום השתנו חיי.

קודם כל הופיעה בוואטסאפ ההודעה החשובה שהעיתונאי משה שלו צורף בהסכמה לקבוצה. הוא מוותיקי השכונה שאמנם כמעט אף אחד לא מכיר אותו אכל עוד ישמעו עליו. הוא גם מנגן באקורדאון .

שמחתי למחמאה זו.

למחרת הודיע הואטסאפ כי יש טיול למוזאון בזיכרון יעקב. צריך למלא אוטובוס מלא  עם הרבה מצב רוח. וזה עולה 180 שקל. הרשמה אצל ציפי.

 

כאן עלי לציין כי כבר הזהירו אותי מפני ציפי. זוהי פצצת אנרגיה המחבקת אותך  חיבוק נחשי, הכל מרצון טוב כמובן.

היא פעילה מאז ימי תנועת הנוער, הציקה באהבה לכולם. כאשר הגיעה להיות בקיבוץ הייתה היחידה שחברי הקיבוץ שמחו שהיא עוזבת ונותנת להם מנוח.

ועוד הודעה: "כל אחד יכל גם להביא הורים", כך  נרמז בפוסט מיוחד כשלא היו די נרשמים. וציפי כנראה שכחה כי מרביתנו כבר מתקרבים לטיול עם הורינו שבשמים.

חלף חצי יום בשקט. ואז הודיעה הרשת כי "דרושים מתנדבים "לכל מיני משימות ונא להרשם". לפי התשובות התברר כי מרבית חברי הקבוצה הם חולים, או מטפלים בנכדים או בחו"ל ולכן לא יוכלו להתנדב. חוץ מטובה.

ועוד: "מתבקש תושב יהוד שיסתנן ויצטרף לוואטספ שלהם ויוכל למסור לנו ידיעות סודיות על תוכניות הטלוויזיה הקהילית שלהם".

ההודעה הבאה הודיעה בשמחה על כנס הקבוצות שיערך בעוד שבועיים.

"עלינו להופיע  כקבוצת וואטסאפ מגובשת עם השם הרשמי שלנו "קוואס"  –שהוא ראשי תיבות של קבוצת וואטסאפ סגורה.

כדי שנראה בולטים כבר הזמנתי מיוסי הפרסי 30 חולצות טי שרט עליהן  כתוב קוואס מספר 1.

עולה רק 50 שקל חולצה. אפשר להזמין גם לנשי החברים".

ההנחתה הבאה זיכתה אותי בכבוד של כיבוד:

"תראה משה בוודאי כבר שמת לב שאנו אוהבים להפגש עם כיבוד".

"מי צריך דיאטה?"

"חחח".  

"קבענו (מי?) שלמפגש הבא של קואס תכין ארבע עוגות   פיסטוקים ולשתות חם וקר".

"אבל אינני יודע לאפות?"

"אז שאשתך תאפה?"

"אבל היא שונאת את וואטסאפ".

אז תקנה ברולדין ונוכל לומר שאתה אפית כך שירצו לבוא אליך עוד פעם".

"הודעה משמחת", כתבה ציונה. "לאח שלי יש בקרוב יומולדת  וראוי שנברך אותו".

סופרת הילדים הגיבה: "מזל טוב. האביב הגיע  צפורים ועננים  עפו למרחקים.  בסתיו הם ישובו חזרה".

"מגיע לנו לנוח", רשמה ציפי. נרשמנו  לצאת לסוף שבוע בים המלח.

יהיה ערב שירה קריוקי. נעצור לקניות בערד.  2 לילות ועוד הכל 1000 שקל.  במלון גם שומר לילה".

זרם ההודעות על ימי הולדת, חתונות, נכדים, גרושים, ומחלות, רק התגבר.

אבל מה ששבר אותי היה השמינג – כלומר פריחת הרכילות נגד חברינו שאפילו לא ידעתי את שמותיהם.

"אתם יודעים למה סוניה החלה ללבוש שמלות רחבות? כי היא עלתה 7 קילו. תשאלו למה?

למה?

כי היא עברה לדיור מוגן בכפר סבא אבל האוכל שם לא מוגן!"

זהו. עד כאן, אני אפנה לשר המשטרה ארדן ולהנהלת פייסבוק ובראשה אדון צוקרברג למחוק לחלוטין את הוואטסאפ שלנו.