יש לנו פקס - (מעשה שהווה)

יום ג', 20 ביוני 2017

 

מאת משה שלו

הפרשה החלה בקריאת טלפון בהולה  והדוברת המסתורית אמרה:

"יש בעיה. חסרה לרואה חשבון אברהמי חשבונית מס קבלה מכם. נא להעביר לנו".

איך? שאלתי.

"תמצא את הקבלה איפה שהיא,  תסרוק אותה במחשב, תמצא דרך לכתוב נאמן מקור וחתימה. תחזיר למחשב ושלח במייל".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וידוי אישי: אני אמנם עורך עיתון softnews לתקשוב אבל עצלן טכני.

"אין לי כוח", אמרתי לה. אין דרך פשוטה יותר?"

"כמובן שיש, השיבה בזלזול. אולי אתה זוכר שהיה פעם מכשיר  שנקרא פקס. אז לך חפש ותקנה מכשיר פקס, הוא כבר ישלח את הקבלה אלינו".

המוכר בחנות שכנע אותי לקנות "בזול" מכשיר שחור משולב  של פקס, טלפון, מדפסת, מצלמה, זיכרון ומה לא?

ולפני צאתי אמר: "אני רושם אותך בחברת האספקה "דיו לנצח" שלנו כדי שיספקו לך כל פעם מחסניות של צבע, שכן  הפקס אוכל הרבה צבע".

בבית עשינו מקום של כבוד לפקס והתחלנו ללמוד אותו.

ואז נשמעה דפיקה בדלת.

"יש לי בקשה קטנה" אמרה תמי השכנה. "המוכרת אמרה לי שקניתם פקס. הרופא שלי רוצה לשלוח לי תוצאות בדיקות. הוא אמר שהכי קל זה בפקס. "

נתנו לה את מספר הפקס כדי שתודיע לרופא.

היא חזרה אלינו מחייכת בסיפוק.

"יופי.  הרופא אמר שנחכה שלוש שעות ליד הפקס עד שיהיה צלצול ויגיע הפקס ממנו".

השכן הבא היה שלמה, שהוא בעל מכונית מרצדס יפה  וטבעת זהב על האצבע אך פקס אין לו. "אתם מבינים", הוא הסביר, "זה משהו שיצא מן השוק".

"נודע לי מהרופא שמשחק אתי גולף כי יש לכם פקס. אני צריך לשלוח כמה מסמכים. זה ייקח כמה זמן".

"תרצה קפה"? שאלה זהבה לאחר כחצי שעבר שהוא מחכה לתשובה ליד הפקס.

"לא נעים לי לגזול מזמנכם" השיב ושתה קנקן של לימונדה.

באותה הזדמנות נזכר שלמה כי הוא עומד לקראת נסיעת נופש לטרנסילבניה ולכן ביקש שאעלה על המסך מפה צבעונית של חבל ארץ זה ברומניה .

"ממילא מחכים וממילא הפקס שלכם הוא גם מדפסת. אז תוציא לי כמה עותקים של מפות למען המשפחה".

הדפסת המפות הצבעוניות גילתה לי כי מחסניות הצבע עומדות לפני התרוקנות. מהר הרבה יותר משלפוחית השתן שלי.

צלצלתי ל"דיו לנצח". השליח המהיר הגיע מהר ועימו  מחסניות הצבע וחשבון המחסניות לתשלום מיידי  במחיר דמוי מדפסת.

בטלביזיה הראו תוכנית על "העוקץ היהודי צרפתי". אכן נעקצתי.

ואז נכנסה הדודה בלה שגרה לא רחוק מאתנו.

"איך לא שמתם לב שלשמוליק בעלי יש יומולדת שבעים בעוד חודש", שאלה בתרעומת.

"שמעתי מאמא שלכם שיש לכם פקס. ואת זהבה גרפיקאית. אז בואו נשב ונצייר הזמנה מצחיקה. הכנתי נוסח "מסיבת סבא – לבן שבעים מתנה מביאים".

"יש לי רשימת פקסים של זקני המשפחה שעור זוכרים איך לקבל פקס מהשכן שלהם".

לדודה בלה לא מסרבים.

"אנחנו חייבים  להפסיק עם הגהנום הפקסי הזה", אמרתי לזהבה. את לא יכולה להיות ציירת ושולחת הפקסים של כל השכונה".

האישה היא כתמיד שקולה יותר.

"שים לב מה קורה לנו" אמרה בכובד ראש. תמיד רצינו להיות מקובלים בחברה.  אולי אפילו נכלל במאגר הווטסאפ של החברה הגבוהה בשכונה. כל זה מביא לנו הפקס. האמת שמגיע לו מקום של כבוד במרפסת"

הפקס ישאר אתנו לתמיד. קיימנו את הפסוק "אל תשליכנו לעת זקנה" וגם – יצאנו במקום שני בסקר הפופולריות בשכונה,  אחרי טובה הפלמחניקית  שניצחה במלחמת העצמאות.