תחזיות האוצר מול המציאות

יום א', 12 בינואר 2020
 
אפילו חסידי וסניגורי ה"מדיניות" הכלכלית של האוצר ונתניהו מודים עתה בפה מלא כי הבור התקציבי בו אני שקועים/מתחילים את שנת 2020 אופיני למדינות במצב של משבר.
 
עורכי התחזיות מציינים כי חשוב להבין כי השנה האבודה על סכנותיה לא נובעת מגורמים חיצוניים כלשהם. בימים אלה  פרסם בנק ישראל כי עדכן את תחזית הצמיחה שלו ל?2020 מטה, מ?3% ל?2.9% - אולם ברור כי מי שהביא את ישראל למצב הזה הם כחלון ונתניהו עצמם.
 
העיתון  "כלכלסיט" מביא דברים מפי כלכלנים "סולידיים". כותבתרם היא : האוצר מתח ללא בקרה את החבל  והבורות העתידיים יגדלו".
 
לדברי פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, "הממשלה היוצאת התעלמה כמעט לחלוטין מהכללים התקציביים שהנחו ממשלות קודמות, אם זו מגבלת ההוצאה ואם זו מגבלת הגירעון והנומרטור. הממשלה בעצם התעלמה משלושת החוקים שמסדירים את פעילות התקציב של הממשלה - ההוצאה, הגירעון והנומרטור, שלא מילא את התפקיד שייעדו לו".
"בפועל נראה שהאוצר מתח את החבל כמה שאפשר והתבסס על מקורות חד פעמיים כך שהבורות העתידיים רק גדלו. דו"ח פנימי באוצר מציג חריגה של 30 מיליארד שקל".
 
לשאלה מי אחראי על המצב אליו נקלעה המדינה משיב דהן "זה מגיע לחלוטין מההחלטות של הממשלה ולא מאירוע חיצוני. זה לא קשור לסחר בינלאומי ולא לאירוע ביטחוני".
 
לדברי דהן, "העובדה שהגירעון נמצא באזורים של 4% תוצר הוא דבר די משונה. גירעונות עם קידומת של 4% נמצאים רק בשנים של משבר. הממשלה מנהלת גירעון שמתאים לשנת משבר בשנים בהן יש פעילות נורמלית, לא מאוד חזקה ולא מאוד חלשה"
 
לדברי הכלכלן הראשי של בנק לאומי גיל בפמן, האחריות על הצמיחה הלא מספקת  היא באחריות הממשלה. "יש אומנם פעילות חד פעמית שתורמת, למשל, הפעילות של מאגר לוויתן, אולם המגמה מ?2016 היא שבכל שנה הצמיחה קצת יותר איטית מהשנה שלפני כן. צריך מדיניות כלכלית אבל אין מי שיעשה אותה. וגם כשיש מי שיעשה - הוא לא עושה זאת".
 
בפמן התייחס לגירעון הגבוה בסוף 2019 (3.7%) ואמר כי "הסיפור הוא בעיקר של הכנסות שהפסיקו להפתיע לטובה. זה נגמר. המדיניות גם שינתה מאוד את הרכב הפעילות בשוק הנדל"ן למגורים וגירשה את המשקיעים שהכניסו את שיעורי המס הגבוהים. במקום זה הכניסו את מחיר למשתכן שכמעט ולא משלמים מסים. הבעיה היא בעיקר בהכנסות ממסים ובכך שהניחו הנחות לא ריאליסטיות".
 
בעיניו של פרופ' יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית בירושלים ונשיא האגודה הישראלית בכלכלה, הבעיה הרבה יותר פשוטה. "פער גם בהוצאות וגם בהכנסות אפשר לסגור בהכנסות. השאלה אם רוצים לצמצם שירותים לציבור או להעלות מסים. אם מעלים מסים פוגעים יותר בעשירים, אם מקצצים בהוצאות פוגעים בעניים. זו החלטה חברתית?פוליטית. נציגי הציבור צריכים להחליט מה אכפת להם יותר - העשירים או העניים".
 
פרופ' עומר מואב מהמרכז הבינתחומי הרצליה שעמד בראש המועצה הכלכלית שליד ראש הממשלה לא חוסך בביקורת על כחלון בשנים האחרונות. "הציון שממשלת ישראל מקבלת על ניהול התקציב הוא נכשל.  מצד אחד מיסוי שלא מספיק לרמת ההוצאות שהממשלה רוצה ומצד שני הוצאות שהתחייבו אליהן יותר מדי בקלות ללא רפורמות נחוצות. בסך הכל התקציב של המגזר הציבורי עלה מאוד בעשור האחרון וניתן היה להעלות אותו בפחות ולא להכניס את כל הציבור בישראל לחוב כזה כבד דרך הגירעון".
 
מואב התייחס גם לנתוני הצמיחה שעלולים להטעות ואמר ש"ישראל נהנית מצמיחה מהירה של התוצר בגלל קצב הגידול המהיר באוכלוסייה. בתוצר לנפש אנחנו דומים למדינות האחרות ולכן אנחנו לא סוגרים את הפער. המשמעות היא שצריך להשקיע פה בתשתיות תחבורה ומגורים, וצריך להגדיל את המלאי בכל שנה ב?2% רק כדי לעמוד במקום. אך הממשלה מנצלת את גידול האוכלוסייה המהיר רק כדי להגדיל את ההוצאה, ולא מגדילה את ההשקעה בתשתיות שנדרשת בגלל הגידול הזה. זה מחדל גמור. במקום השקעות מתמקדים בהוצאות שוטפות דרך ניפוח של המגזר הציבורי והשכר בו".
 
לסיכום התייחס מואב לקדנציה הכלכלית של הממשלה האחרונה. "כשאני מסתכל אחורה לעשור האחרון של נתניהו עם דגש על שר האוצר כחלון בחמש השנים האחרונות - היה פה ניהול חסר אחריות של הכלכלה. וזה כלל גם כניעה לדרישות מגזרים. לא רק תקציביים גם כניעה לדרישה לא להסיר חסמי יבוא. לא הורידו חסמים למרות כל השיח על יוקר המחיה, פשוט כי כחלון לא רצה לריב עם אף אחד ואת נתניהו הכלכלה פשוט לא מעניינת יותר. הוא יודע לדבר מאוד יפה על כלכלה אך אין קשר בין הדיבורים למעשים".
כל ההערכות המקצועיות הללו - המנתחות את המציאות ולא את האשליות - עומדות בסתירה גמורה להכרזות החגיגיות של נתניהו ושר האוצר כחלון על "כלכלת ישראל המצוינת"