המכון לדמוקרטיה נגד איסור הפגנות

יום ג', 6 באוקטובר 2020
מאת משה שלו עורך ראשי SoftNews
 
 
"ישראל היא היחידה בעולם שמגבילה את טווח ההפגנות של אזרחיה ביחס למקום  מגוריהם" - כך קובעים במחקר שערכו דר' עמיר פוקס ודר' גיורא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
במחקר נאמר עוד כי "ממשלת ישראל יוצאת דופן בכך ששללה את הזכות להפגין במקומות בעלי משמעות סימלית ומהותית"
 

במכון לדמוקרטיה מציינים החוק נגד הפגנות שולל למעשה את הזכות להפגין, שהיא זכות יסוד ראשונה במעלה בדמוקרטיה, והשעייתה מהווה פגיעה קשה באופיה הדמוקרטי של המדינה. החוק הקיים מאפשר התנאת תנאים סבירים לקיומה של הפגנה החיוניים למניעת התפשטות נגיף הקורונה, ואין הצדקה לשימוש אמצעי חמור כל כך, של מניעת ההפגנות כליל, במיוחד ככל שמגבלות מידתיות יותר טרם נוסו ונאכפו. גם אם ראוי, בזמנים אלה, שהמפגינים יחילו מגבלות על עצמם ולא ימצו את זכותם להפגין עד תום, בכך אין להצדיק כי השלטון ישלול כליל את זכות המחאה נגדו.

החוק מאפשר לממשלה להכריז על מצב חירום מיוחד בשל נגיף הקורונה, אשר יקנה לה סמכויות להטיל מגבלות חמורות אף יותר מאלה הקבועות בחוק הסמכויות הקיים. הכרזה זו לא טעונה אישור, לא מראש ולא בדיעבד של הכנסת, וניתנת להארכה ללא אישורה, עד למשך של 21 ימים. לפי סעיף 5 לתיקון, עצם העברת התיקון הנוכחי תהווה הכרזה על מצב החירום המיוחד למשך 7 ימים.

התיקון המהותי היחיד לסמכויות הממשלה ב"מצב החירום המיוחד", נועד לאפשר לממשלה, בניגוד לחוק הקיים, למנוע יציאה של אדם להפגנה והשתתפות בה אלא אם ההפגנה מתקיימת במרחק ממקום מגורים שהותר באותו זמן. משמעותו היא, למעשה, שכאשר מוטלת מגבלת יציאה מהבית למרחק מסויים כגון 1000 מטר או 500 מטר – תמנע הגעתו להפגנה המתקיימת מעבר לאותו מרחק. כמו כן, לפי ההצעה תתאפשר סמכות להגביל התקהלות בהפגנות ובטקסים דתיים.

החוק העיקרי נחקק אך לפני חודשיים ונועד להפעלה בדיוק בסיטואציה בה אנו נמצאים – של התפשטות מהירה של הנגיף. כמו כן, מפרספקטיבה של מבחן המידתיות, הממשלה כמעט שלא השתמשה ברוב סמכויותה הקיימות בחוק באותם חודשיים, בהם עלתה רמת התחלואה בהדרגתיות. תמוה מאד כי לאחר שלא עשתה כמעט שימוש באמצעים העומדים לרשותה בחוק הקיים, היא דורשת היום סמכות דרקונית הרבה יותר תוך דרישה לתיקון החוק.

ועוד  מציין המכון לדמוקרטיה כי "ש לזכור כי ממשלה המגבילה את הזכות להפגין נגדה נמצאת, לפחות לכאורה, במצב של ניגוד עניינים מובהק. על כן, כל ניצול של ההחלטה על סגר, לצורך מניעת הפגנות יוצר דה-לגיטימציה, בעיני ציבור רחב מאד לסגר עצמו. למעשה, הדבר מעלה חשד שכל מטרת הסגר היא למנוע את ההפגנות.