מעבר מכשולים ומענה טכנולוגי לימודי לקידום עבודה מהבית

יום ג', 17 בנובמבר 2020

מאת משה שלו עורך ראשי SoftNews

משבר הקורונה אילץ עסקים רבים בישראל ובעולם לאמץ מודל המאפשר עבודה מבית. מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו שביט מדהלה ופרופ' בנימין בנטל בדק מי הם העובדים בישראל שמאפייני התעסוקה שלהם מגבירים את יכולתם לעבוד מהבית, ובקרב מי הסיכויים לעבוד מהבית פחותים. הממצאים מראים שהעובדים עם היכולת הנמוכה ביותר לעבוד מהבית כוללים צעירים בני 16–25, בעלי השכלה נמוכה, מועסקים מהמגזר הערבי, עצמאים, ועובדים המתגוררים ביישובים חלשים חברתית-כלכלית או בצפון. הנתונים מצביעים על פוטנציאל להרחבת הפערים בין העובדים במשק, ממצא המצביע על החשיבות שבהגברת השימוש בכלים דיגיטליים, בעיקר בקרב הקבוצות החלשות, כדי להגביר את יכולתן לעבוד מהבית. 

השינויים בטכנולוגיות המידע והתקשורת הרחיבו את אפשרויות העבודה מהבית עוד לפני המשבר. במדינות אירופה עבדו מהבית בשנת 2019 כ-5.3% מן העובדים בממוצע, בעוד שבישראל השיעור עמד על כ-4.4% בלבד. 
 
המחקר מציין כי התפרצות מגפת הקורונה האיצה את המעבר לעבודה מהבית בפרט בתקופות הסגר, אך גם ללא סגר, עקב חשש מחשיפה לנגיף עובדים רבים מנסים להימנע מנסיעות לעבודה וממפגש עם עמיתיהם. כך החלה האצה בתהליכי המעבר לעבודה מהבית במדינות רבות: בארה"ב 35% מכוח העבודה עובדים מהבית, ובהולנד 50%. בישראל, לפי סקר שהקיף כשליש מהשכירים במשק, כ-21% מכלל העובדים עבדו מהבית בזמן הסגר הראשון. השיעור היה גבוה בעיקר בהיי-טק ובענף הפיננסים והביטוח (49% ו-41% בהתאמה), אולם מייד עם ההקלה בהגבלות ירדו השיעורים בכל הענפים שנבדקו לכ-17% במאי ול-10% ביולי. על אף הירידה, בענף ההיי-טק אימצו את העבודה מהבית באופן נרחב יחסית וביולי כ-27% מהעובדים בענף עדיין עבדו מהבית. כ-24% מהעסקים במשק שיפרו את אפשרות העבודה מהבית והנגישות למערכת.
 
היכולת לעבוד מהבית בשוק העבודה בישראל
המחקר מעריך את יכולתו של עובד לעבוד מהבית על פי נתוני סקר PIAAC (סקר מיומנויות הבוגרים של ה-OECD), החושפים את מאפייני העובד ומאפייני משרתו. המאפיינים של מטלות הקשורות ליכולת לעבוד מהבית חולקו לשלושה עולמות תוכן: המידה שבה נדרשים כוח פיזי ועבודה ידנית; מידת השימוש באינטראקציה חברתית; ומידת השימוש באמצעים דיגיטליים במקום העבודה. שני המאפיינים הראשונים מייצגים מטלות שקשה ליישם מהבית, ואילו האחרון מגביר את יכולת העבודה מהבית. בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, שוק העבודה הישראלי מאופיין ביכולת גבוהה יחסית לעבוד מהבית, כאשר יכולת העבודה מהבית של העובד הישראלי הממוצע גבוהה בכ-0.17 סטיות תקן מיכולת העבודה מהבית של העובד הממוצע במדינות ה-OECD.
 
חוקרי מרכז טאוב מצאו כי בקרב עובדים במקצועות יוקרתיים המאופיינים בשכר שעתי גבוה קיים בממוצע פוטנציאל גבוה יותר לעבוד מהבית, אולם דווקא בקרב מנהלים עם השכר השעתי הגבוה ביותר נצפתה יכולת נמוכה יחסית לעבוד מהבית בהשוואה לאקדמאים והנדסאים וטכנאים. ממצא זה משקף את השימוש הגבוה במיוחד באינטראקציה חברתית המאפיין את קבוצת המנהלים. לעומת זאת, משלחי יד מתחום הפקידות, המאופיינים בשכר שעתי נמוך יחסית, הם בעלי יכולת גבוהה לעבוד מהבית. דוגמאות למקצועות עם יכולת גבוהה לעבוד מהבית – מפתחי תוכנה ומנתחי יישומים, פקידי רישום של נתונים מספריים, וסופרים, עיתונאים ובלשנים. דוגמאות למקצועות עם יכולת נמוכה לעבודה מהבית הם עובדים בתחומי הכושר, המזון, עובדים בענף הבנייה ומוכרים בחנויות. 
 
בחינה של ענפי המשק השונים מעלה כי בענפי המידע והתקשורת, השירותים הפיננסיים והביטוח והשירותים המקצועיים, המדעיים והטכניים קיים הפוטנציאל הגבוה ביותר לעבודה מהבית. לעומת זאת, בענפים מסחר סיטוני וקמעוני, בינוי ושירותי אירוח ואוכל, הפוטנציאל לעבוד מהבית שחוזה המודל ששימש את החוקרים נמוך במיוחד. נתוני סקר הלמ"ס מחודש יולי על מצב העסקים בעת התפשטות נגיף הקורונה מאששים את הממצאים האלה.
 
כדי להבין את הפערים בין עובדים בישראל ואת הפוטנציאל לעבוד מהבית, חוקרי מרכז טאוב בדקו מאפיינים סוציו-דמוגרפיים שכללו משתנים כמו גיל, מגזר ומחוז מגורים. בבדיקה לפי מגדר מצאו החוקרים כי נשים הן בעלות יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית, גם אימהות לילדים מתחת לגיל 6. הממצא נובע ככל הנראה מבחירתן בתעסוקה שמאפייניה מאפשרים עבודה מהבית. נשים משתמשות פחות בכוח פיזי ומבצעות פחות משימות המצריכות אינטראקציה חברתית לעומת גברים, אך הן גם משתמשות פחות באמצעים דיגיטליים בעבודתן. 
 
בבדיקה לפי מגזר נמצא כי בהשוואה ליהודים שאינם חרדים, ערבים הם בעלי יכולת נמוכה יותר לעבוד מהבית, ובקרב חרדים בהשוואה ליהודים שאינם חרדים אין פערים מובהקים. ממצא מעניין מראה כי בהשוואה ליהודים שאינם חרדים, פערים בשימוש באמצעים דיגיטליים קיימים גם בקרב ערבים וגם בקרב חרדים, אך הם גבוהים יותר בקרב חרדים. השימוש בכוח פיזי גבוה יותר בקרב עובדים ערבים, ונמוך בקרב חרדים. בבדיקה לפי קבוצות גיל נמצאו פערים ברורים ביכולת לעבוד מהבית רק בין עובדים בני 16–25 לעומת בני 56–65, כשלמבוגרים יכולת גבוהה יותר כיוון שהם מבצעים פחות משימות המצריכות כוח פיזי ואינטראקציה חברתית. עוד נמצא כי עובדים בני 26–45 משתמשים יותר באמצעים דיגיטליים לעומת בני 16–25.
"להרחבת העבודה מהבית יש יתרונות שישפיעו על המשק ועל שוק העבודה, כמו הפחתת עומסי תנועה וזיהום, צמצום פערים מגדריים, הרחבת אפשרויות התעסוקה למועסקים מהפריפריה, גידול בפריון העבודה ואף חיסכון בעלויות ההעסקה עבור המעסיק", מסביר פרופ' בנימין בנטל. 
 
נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, מסכם: "יכולתם המוגבלת של עובדים מקבוצות אוכלוסייה חלשות לעבוד מהבית עשויה להרחיב את הפערים הקיימים בשוק העבודה, ובתקופה זו, נוכח מגבלות התעסוקה, קבוצות אלו פגיעות מתמיד. עם זאת, אפשר לראות במשבר גם הזדמנות להשקעה שהמשק ייהנה מפירותיה עוד שנים רבות".