מסלול היסורים הביומטרי

יום ב', 3 ביולי 2017

לשם גילוי נאות אציין כי  בנושא הרישום הביומטרי  משפחתי גילתה ערנות ראויה לשבח.

בשעתו נענינו  בהתלהבות להצעה  שנאמץ לנו את שיטת "מסלול מהיר לביקורת דרכונים"  בעזרת רישום מהיר בנמל  בן גוריון.

עמדנו בתור ולאחר תהליך קצר למדי הונפק לנו כרטיס פלסטיק תכלת זהוב, ולמדנו כי על ידי הנחת כף היד  במכונה לאחר שהעברנו כרטיס זה בצידה יוצאת לנו פתקית  עם אישור מעבר ללא תור לביקורת ידנית של שוטרת  ואנו בדרך לחו"ל.

כך אמנם זכינו מספר פעמים  לעבור ללא תור רגיל את ביקורת הדרכונים תוך הנחת כף היד לזיהוי בלבד.

אבל, כידוע הכריז משרד הפנים  לפתע כי על תושבי ישראל לעבור לדרכון ביומטרי.  והבהיר כי זה לא משנה דבר לגבי בעלי דרכונים וכרטיסי פלסטיק קיימים.

כבר בנסיעה בקיץ זה התקשינו להפעיל את כרטיס המעבר לשם יציאה  ללא תור  ופקיד מיוחד הדריך אותנו.

אבל הצרה שנקראת דרכון ביומטרי התגלתה בדרך חזרה מנסיעה קצרה לחוץ לארץ.

הגענו לאולם בדיקת הדרכונים ונבהלנו מהתור המפותל  לביקורת דרכונים רגילה.

מיכיוון שאין אנו אזרחים זרים, או "קורפוס דיפלומטי" או מהאיחוד האירופי אמרו לנו  לעמוד בתור כמו כל אזרח ישראלי סובל.

אשתי שהיא הטכנולוגית מבין שנינו נזכרה מיד בנשק הסודי שלנו - כרטיס הפלסטיק הנאה של "ביקורת דרכונים במסלול המהיר".

פנינו ימינה לשורת המכונות  קוראות כף היד. העברנו את הכרטיס והמכונה הכריזה בחגיגיות "היכון להדפסת אישור"... וכלום לא יצא

התחיל להתאסף קהל של בעלי כרטיסי המעבר  בלי תור הללו מאוכזבי המכונה. ההסבר  המתפשט: "אולי המדפסת לא טובה".

ואז מישהו ראה שבצד השני עומד  מישהו ש"נראה כמו משרד הפנים".

כולנו דהרנו אליו. כאשר הגיע תורנו הוא נטל את הדרכון שלנו ואולי גם צילם אותנו.

לחץ פה ושם והודיע לנו שהמחשב אינו מרשה לנו להיכנס לארץ כי  כבר ניסינו לעשות זאת ולא הצלחנו.

הסברנו כי "מכונת כף היד לא עבדה".

"אז תלכו לברר באולם סמוך".

הלכנו.

היה די מלא . מתח הורגש באוויר.

ואז ניגש אלינו מישהו ולחש  ברמזו לגבי אשתי כי "אם מדובר בעובדת זרה מאוקריינה  ניתן לסדר כניסה  תמורת תשלום  פעוט."

ליתר הבנה הוא צקצק באצבעותיו למען כסף וירטואלי.

אמרתי לו שאשתי אמנם בלונדינית  חצי טבעית אך היא לא מאוקריינה והיא דור שביעי בארץ.

"אז תלכו לאולם אחר פה זה סידורים לעובדים זרים".

אחרי חיפושים מצאנו עוד חדר ובו שוטרת  שהביטה בנו בחשדנות.

"למה המחשב כבר פעמיים סרב להוציא לכם פתק מעבר?"  שאלה בנזיפה.

הסברתי בסבלנות כי מכשיר הזיהוי של המסלול המהיר – אינו נענה לנו. "אנא תני לי פתק מעבר, אני גם צריך פיפי".

"רוצה להשתין על הכל"? אמרה בחייכנות, "הכל בגלל שאין לכם דרכון ביומטרי".

ופלטה  ממדפסת פתק קטן שאמנם איפשר לנו לעקוף את התור לבדיקה ידנית של הדרכונים ולהיכנס לישראל לצורכי בית שימוש ואיסוף המזוודות.

 

אגב  את מסירת המזוודות לבטן המטוס כפו עלינו למרות שהיו אלה תיקי יד בנימוק כי בטיסות לואו קוסט "הכל למעלה מלא".

סוף סוף הגיעו המזוודות ואז שאלנו למה קלטו אותנו בטרמינל 1 ופלטו אותנו בטרמינל 3.

אבל לא היה את מי לשאול.

אמרו לנו לחכות לשאטל בחוץ. "הוא מגיע כל חצי שעה".

שאלנו את נהג האוטובוס שאטל אליו נדחקנו למה הוא עוצר בכל כך הרבה תחנות בדרך לטמרינל 1 "שלנו". והא השיב "אתה חושב שאני נהנה מזה"?

"הכל בגלל שאין לכם דרכון ביומטרי".

לכן למחרת החלטנו להתייצב בלשכת משרד הפנים כדי להסב את דרכוננו וכן את כרטיס "המסלול המהיר" לדרכון ביומטרי.

בחוץ התאסף קהל. "כמה מספרים כבר חולקו"? שאלתי.

""157 ענה לי אחד שנראה יחסית רגוע. "אבל נכנסו כבר 24."

"מה"?  "אל תדאג אני יכל למכור לך תור בזול".

הלכתי .

עכשיו אני מחכה  לחורף של שטפונות, או למלחמה כדי שלא יהיה תור לקבלת דרכון ביומטרי.